זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות בתעסוקה

הדין המסדיר את מעמדם וזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות בתחומי החיים השונים, הינו חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק שוויון זכויות" או "החוק").
בפרק א' לחוק, שכותרתו עקרונות יסוד, ראה לנכון המחוקק להבהיר את מטרותיו ותכליותיו של החוק, כפי שיפורט להלן:
סעיף 1 – עקרון יסוד:
"זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות."
סעיף 2 – מטרה:
"חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו."
סעיף 3 – העדפה מתקנת:
"אין רואים כהפליה פסולה פעולה שנועדה לתקן הפליה קודמת או קיימת של אנשים עם מוגבלות או שנועדה לקדם את השוויון של אנשים עם מוגבלות."
סעיף 4 – הזכות לקבל החלטות:
"אדם עם מוגבלות זכאי לקבל החלטות הנוגעות לחייו, על פי רצונו והעדפותיו, והכל בהתאם להוראות כל דין."
סעיף 5 לחוק, מגדיר אדם עם מוגבלות כ"אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים."
פרק ד' לחוק שוויון זכויות הוא אשר עוסק בנושא התעסוקה וקובע, בין היתר, איסור הפליה בתעסוקה מחמת מוגבלות, כפי שיפורט להלן:
סעיף 8 (א) לחוק:
"

איסור ב

 לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה, מחמת מוגבלותם, ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנדונים, בכל אחד מאלה:
(1)     קבלה לעבודה לרבות מבדקי קבלה;
(2)     תנאי עבודה;
(3)     קידום בעבודה;
(4)     הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5)     פיטורין או פיצויי פיטורין;
(6)     הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מהעבודה."
סעיף 8 (ה) לחוק מגדיר, בין היתר, את המונחים הבאים:
"הפליה – לרבות אי-ביצוע התאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות אשר יאפשרו את העסקתו;
התאמה, התאמות – לרבות התאמת מקום העבודה, הציוד שבו, דרישות התפקיד, שעות העבודה, מבדקי קבלה לעבודה, הכשרה והדרכה, נוהלי עבודה, והכל מבלי שהדבר יטיל על המעביד נטל כבד מדי;
נטל כבד מדי – נטל בלתי סביר בנסיבות הענין, בהתחשב, בין היתר, בעלות ההתאמה וטיבה, בגודל העסק ובמבנהו, בהיקף הפעילות, במספר העובדים, בהרכב כוח האדם, ובקיומם של מקורות מימון חיצוניים או ממלכתיים לביצוע ההתאמה."
חשוב לציין, כי סעיף 14 (1) לחוק שוויון זכויות קובע, כי ביה"ד לעבודה רשאי לפסוק לעובד פיצויים בשל הפרת המעסיק את הוראות חוק שוויון זכויות, אף אם לא נגרם לעובד נזק של ממון, וזאת בשיעור שייראה לביה"ד בנסיבות העניין.
יתרה מכך, סעיף 15 (א) לחוק שוויון זכויות קובע, כי מעביד הפועל בניגוד להוראות סעיף 8 לחוק, עובר עבירה פלילית שדינה קנס עד שיעור מרבי בסך 28,800 ₪.
כמו כן, סעיף 13(א) לחוק שוויון זכויות קובע, כי קיימת תחולה לסעיף 16 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה תשמ"ח – 1988, אשר מטיל אחריות אישית על נושא משרה וקובע כי "אפשר להביאו לדין כאילו הוא עבר את העבירה, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט כל האמצעים הנאותים למניעתה." האמור לעיל אינו מהווה יעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי והוא בבחינת מידע כללי בלבד.
תגיות: זכויות אנשים עם מוגבלות, עו"ד דיני עבודה קריות, זכויות נכים, מעמד אנשים עם מוגבלויות