חוק הודעה לעובד

חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב- 2002 (להלן: "החוק" ; "חוק הודעה לעובד")  קובע, כי על מעביד לתת לעובדו, 30 ימים מיום תחילת העסקתו ואם מדובר בנער תוך 7 ימים, הודעה על תנאי עבודתו.
תכלית החוק הינה, למנוע עמימות בנוגע לתנאי עבודתו של העובד במקום העבודה, ליידע את העובד באופן מלא וברור בפרטי העסקתו ולייתר מחלוקות משפטיות עתידיות בעניין תנאי העסקה.
חשוב לציין, כי אין מדובר בהודעה כללית, אלא בהודעה מפורטת הכוללת את שם המעסיק, פרטיו האישיים של העובד, תיאור תפקידו, היקף משרתו, שיעור שכרו, תאריך תחילת עבודתו, תקופת עבודתו, תיאור התשלומים בגין תנאיו הסוציאליים ועוד.
כמו כן, אם המעביד חבר בארגון מעבידים אשר הוא צד להסכם קיבוצי החל על העובד, על המעסיק לפרט את שם ארגון העובדים אשר הינו צד לאותו הסכם קיבוצי.
בנוסף, כאשר מדובר במעביד שהוא קבלן כוח אדם עליו לפרט בהודעה לעובד את התנאים הנוגעים לסיום יחסי עובד מעביד.
יודגש, כי הודעה בעל פה בנוגע לתנאי עבודתו של העובד  אינה מסירה את חובתו של המעביד בהודעה מפורשת בכתב.
ככל שקיים שינוי בתנאי עבודתו של העובד, על המעסיק להודיע על כך בהודעה מפורשת בכתב לעובד תוך 30 ימים ואם מדובר בנער 7 תוך ימים.

הפרת חוק הודעה לעובד הינה עבירה פלילית. היה והמעביד לא עמד בהוראות החוק צפוי הוא לקנס של 15,000 ₪ אשר רשאי ביה"ד לפסוק כנגדו, זאת עפ"י שיקול דעתו של ביה"ד ותוך שקלול התנהלותו של המעסיק.

יתר על כן, הפרת החוק, מאפשרת הענקת פיצוי כספי לעובד ללא הוכחת נזק ממוני.

חשוב להדגיש, כי ככל שקיימת מחלוקת לעניין תנאי עבודתו של העובד, הפרת חוק הודעה לעובד בידי מעסיק עשויה להעביר את נטל ההוכחה לעניין תנאי עבודתו של העובד לפתחו של המעסיק.